הסיבה מאד פשוטה. אתה מתפקד "כחצי בנאדם".
לא רק אתה, רוב רובם של בני האדם מתפקדים כך.
באנו לעולם עם אוצר - בלידתנו צוידנו במגוון ענק ומדהים של עוצמות, יכולות וכישורים שבזכות מימושן נוכל להגשים עצמנו, את החלומות שלנו ולשמור על אושר, הערכה עצמית ולהגיע להישגים יוצאי דופן.
אבל, אז פגשנו כתינוקות רכים, כעוללים, פעוטות, כילדים את ההורים שלנו, את התרבות,
את נורמות החיים בארץ שלנו והתחלנו לקבל מסרים על מה "נכון" או לא נכון, מה מותר או אסור,
מה מקובל/ראוי או מבייש. ואנחנו הקטנים, בהעדר יכולת לבקר את המסרים שקיבלנו, קיבלנו
אותם כאמת והתחלנו להתאים עצמנו למה שמקובל.
התוצאה היא: רוב רובנו הפסקנו לקבל את עצמנו כבעלי יכולת עצומה, התחלנו לפקפק
בעצמנו, התחלנו להסתיר חלקים מעצמנו, התחלנו להתבייש בחלקים מעצמנו, התחלנו
לפחד.
התוצאה היא שכדי שיקבלו אותנו בחברה, בבית, בעולם התחלנו לתפקד בצורה מוגבלת,
במובן זה שלא העזנו לבטא חלקים "לא מקובלים" מעצמנו- חלקים מהעוצמות המולדות
\שלנו, מהיכולות מהכשרונות ומהכישורים שלנו. ועם הזמן...פשוט התחלנו לשכוח ..
למשל, איזה חסרי מעצורים היינו , חסרי פחד, אמיצים, איך האמנו שהעולם בכף ידינו
ושביכולתנו להזיז הרים, שכחנו איך זה לצחוק בחופשיות, להתפעל מכל דבר, להיות
ישירים.. הרבה הרבה דברים חשובים שקריטיים לחיים של הגשמה ופריצות דרך
שכחנו ביחס לעצמנו ולעוצמות שלנו.
המחיר? כבד ביותר. במקרה הטוב מדובר בחיים של פשרה, במקרה הרע מדובר בחיים
של וויתור מוחלט על מי שאנחנו, על ביטוי דעותינו ומה שחשוב לנו.
בחיים האלה, הפסקנו להעז לחלום בגדול/בענק, בקושי לחלום בקטן אנו מרשים לעצמנו
וגם אז פעמים רבות לא נעז לפעול להגשמת החלומות, ואם נעז, נעשה את זה בכאלה
חששות , ספקות, חוסר בטחון, חוסר אמון שכמעט תמיד יובילו לתוצאה הבלתי נמנעת-
עוד כשלון/אכזבה, או הצלחה חלקית בלבד. כך עד כדי מחשבות על פגיעה עצמית
וסיום הסבל.
נרשמת? מעולה. נתת לעצמך מתנה נפלאה שתשנה לגמרי את הרגשתך, התנהלותך ואת התוצאות שלך.
לא נרשמת? חבל.
אני רוצה להודות לך על שבחנת ברצינות את האפשרות לקחת
את התהליך ולשנות את חייך.
נתראה בקרוב.
בהערכה גדולה למי שנולדת להיות,
רינה